הגמרא בביאור הקבלה – עצם של בן העשירי

ספירות המלכות היא הספירה העשירית

נאמר במסכת "ברכות" שרבי יוחנן היה מנחם את האנשים השרויים בצער, על ידי שהיה מראה להם עצם של בן העשירי שלו. ועל זה נשאלת השאלה: האם חכם גדול מנחם את האבלים על ידי שאומר להם שצערו יותר גדול? זהו מעשה של עם הארץ. לפיכך יש לומר שבן העשירי כנגד מלכות, שעקב גלות הסתתרה בתוך בינה. אם כן העצם הזה מסמל עצמותו של מלכות ישראל. ועצמותו של עם הקודש זוהי תורתו של הש"י, שבזכותה ובזכות קיומה תחזור מלכות ישראל למקומה, וזאת הפירוש של הסיפור ושל עומק הנחמה של רבי יוחנן.

שכר הייסורים בלימוד פנימיות התורה

באותו מקום במסכת "ברכות" אמר רבי שמעון בן יוחאי ששלוש מתנות קיבלו ישראל על ידי הייסורים, ואלו הן תורה, ארץ ישראל ועולם הבא. המאמר הזה מעורר תמיהה, דהיינו אם עם ישראל קיבל את השכר על ידי הייסורים, למה הם נקראים מתנות? והנה הפירוש שכל טוב שכלול בתורה, ארץ ישראל ועולם הבא נצחי וגדול אלפי פעמים מכל הסבל שעברו ישראל במשך כל תולדותיו, לכן הם נקראים מתנות. ובהמשך הגמרא מספרת, שאחד מתלמידיו של רבי יוחנן היה חולה, ורבי יוחנן בא לבקרו. שאל אותו רבי יוחנן האם חביבים עליו הייסורים? והתלמיד ענה: "לא הם ולא שכרם". ואז רבי יוחנן נתן לו את ידו והקים אותו על רגליו. לאחר מכן רבי יוחנן עצמו נהיה חולה ובא לבקר אותו רבי חנינא, שאל את רבי יוחנן האם חביבים עליו הייסורים, אמר לו רבי יוחנן: "לא הם ולא שכרם". אז רבי חנינא נתן לו את ידו והקים אותו על רגליו.

סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי מחבר ספר הזוהר הקדוש

לכאורה, הסיפור הזה גורם אי הבנה מוחלטת – לאחר מלים של רבי שמעון על ייסורים והשכר, חכמים גדולים בועטים בייסורים ומזלזלים בשכר?! זה לא יתכן! אם כן, יש לומר שהייסורים שעליהם מדברים חכמים הם ייסורים של עם ישראל, דהיינו חורבן בית המקדש, גלות רומי, הרג של חכמים והרס של הארץ. ואילו השכר שעליו אמרו חכמים הוא פרטי של כל אחד מחכמים, דהיינו חלק בתורה וחלק בעולם הבא. ועל זה הם אמרו שלא חביבים הייסורים של ישראל ומוכנים הם לותר על כל שכר הפרטי. אלה הם תלמידים של משה רבינו, שאמר להקב"ה אחרי מעשה העגל: "ועתה אם-תשא חטאתם ואם-אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב, לב). כלומר החכמים כמו משה היו יכולים לוותר על תורה, על עולם הזה ועל עולם הבא למען ישראל. הרחבת הדברים בלינק הזה ובהמשך גמרא מספרת שחלה תלמיד של רבי יוחנן רבי אלעזר. וכאשר רבי יוחנן הגיע לבקרו ראה שהוא שוכב בבית חשוך. אז רבי יוחנן חשף את ידו ונהיה אור בביתו. החושך הזה בא מתוך הייאוש של רבי אלעזר, ואז רבי יוחנן חשף את ידו כדי להראות את התפילין, שהוא אות ברית בין ישראל וקב"ה והדבר הביא אור תקווה בביתו של רבי אלעזר. ושניהם בכו על תפארת ישראל שנהרסת על ידי חורבן המקדש וגלות של עשו, כמו שנאמר: "עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר".